החלטה בתיק בש"פ 773/14

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 21.1.2014 במ"ת 28930-11-13 (סגן הנשיא השופט ת' כתילי) אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

רקע עובדתי

1.        העורר הואשם בעבירות של ניסיון לסחר בנשק, עבירות בנשק, התפרצות לבית מגורים, גניבה, השמדת ראיה, נהיגה בפסילה והסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע. על-פי כתב האישום, ביום 5.11.2013 בסמוך לשעה 10:30, הגיע העורר ליישוב עין דור, כשהוא נוהג במכונית מסוג שברולט, וזאת כחודש לאחר שנפסל רישיון הנהיגה שלו (בהחלטת השופטת ד' שרון-גרין בתת"א 5349-05-13). העורר חנה בסמוך לביתם (להלן: הבית) של שניר וליאת כץ (להלן: המתלוננים). מייד לאחר מכן טיפס העורר על מנוע המזגן הסמוך לבית, פתח את חלון הבית ונכנס לתוכו. בהיותו בבית פנימה, "הפך" העורר את הבית, נכנס לחדר השינה של המתלוננים וגנב מתוכו אקדח מסוג "קולט" (להלן: האקדח) אותו החזיק המתלונן ברישיון והסתירו במגירה. בנוסף גנב העורר מחסנית מלאה בתחמושת מתוך מגירה אחרת בחדר השינה וכן תכשיטים השייכים למתלוננת בשווי כולל של כ-50,000 ש"ח. לאחר מכן, פתח העורר את דלת הכניסה אל הבית באמצעות המפתח המקובע בה, יצא מהבית כשברשותו הרכוש הגנוב, נכנס למכונית ועזב את המקום. בהמשך נסע העורר לכיוון טבריה, השליך את הבגדים והנעליים שלבש ואת התכשיטים לפח אשפה, הסתפר, התגלח, והחביא את האקדח במקום מסתור והכול במטרה להסוות את מעשיו. למחרת אותו יום פנה העורר לחברו אורן גרבלי, הציג לו תמונות של האקדח והציע לו לרכשו.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביום 15.11.2013, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בדיון שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי, הסכים ב"כ העורר לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר וכן לכך שקיימת עילת מעצר נגדו. יחד עם זאת, טען ב"כ העורר, כי קיימות נסיבות המצדיקות את שחרורו של העורר לחלופת מעצר, וביקש להפנותו לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר מעצר. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת ב"כ העורר והורה (בהחלטה מיום 15.11.2013) על הכנת תסקיר מעצר.

3.        ביום 5.12.2013 הגיש שרות המבחן תסקיר, ממנו עולה כי העורר נשוי ואב לשלושה ילדים קטנים, מגיל צעיר גילה בעיות התנהגות וקשיי הסתגלות ולכן שהה במוסדות ובפנימיות, מתוקף צווי בית משפט. את מעורבותו בפלילים החל העורר בגיל 13, מאז ביצע עבירות רכוש, אלימות וסמים, ועד כה ריצה שלושה עונשי מאסר בפועל. במקביל לתחילת מעורבותו בפלילים והתחברותו לחברה שולית, החל העורר להשתמש בסמים. בשנת 2004 שהה העורר כחלופה למעצר בקהילה טיפולית, אך לאחר שסיים בה את שלבי הטיפול, הורחק ממנה עקב התנהגות בלתי הולמת. בהמשך שולב בהמלצת שרות המבחן ובמסגרת צו מבחן ביחידה לטיפול בהתמכרויות, ולאחר חצי שנה שבה גילה מחויבות לטיפול, עזב את המקום ללא ידיעת גורמי הטיפול ועבר להתגורר באילת. לאחר תכניות טיפול אלה נמנע העורר משימוש בסמים ואלכוהול לתקופה מסוימת, אך לאורך השנים המשיך לצרוך באופן מזדמן סמים מסוג גראס וחשיש. התרשמותו של שרות המבחן הייתה כי העורר מתקשה לזהות בעייתיות בתחום הסמים והוא לא הביע צורך בטיפול.

4.        בשנת 2009 נפתחו נגד העורר תיקים פליליים בגין סחר בסמים והחזקת נשק, ובעקבות הצהרותיו על רצונו לערוך שינוי באורח חייו, היה העורר לעד מדינה וסייע בחשיפת ארגוני פשע גדולים. במסגרת התכנית להגנת עדים עבר בשנת 2010 להתגורר בחו"ל עם אשתו וילדיו, אולם כשנתיים לאחר מכן חזר להתגורר בארץ בעקבות קשייה של אשתו מחמת הריחוק מבני משפחתה ולאור בעיות בריאותיות של בתו. מאז חזרתו ארצה נמצאים העורר ומשפחתו בדירות מסתור ונאלצים לעבור כל מספר חודשים למקום מגורים אחר.

5.        בבואו להעריך את הסיכון להישנות התנהגות עבריינית התרשם שרות המבחן מן העורר כבעל אישיות אימפולסיבית, הוא מתקשה להפעיל שיקול דעת ולבחון את מעשיו. על-אף הצהרותיו של העורר בדבר הימנעותו מפלילים, הוא חסר מודעות ותובנות באשר לאורח חייו וממשיך לנהוג על-פי קודים ודפוסי חשיבה עברייניים. לאור זאת, בצירוף קשיי העורר לראות בעייתיות כלשהי בהמשך שימושו בסמים, הערכת שרות המבחן הייתה כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות עבריינית ופורצת גבולות גם בעתיד.

6.        חלופת המעצר שנבחנה הייתה בבית העורר בטבריה, תחת פיקוח חברו ופיקוח אשתו, או לחלופין בבית הוריה של אשתו בגבעת אולגה, תחת פיקוחם-שלהם ופיקוחה של אשתו. משיחה עם המפקחים המוצעים התרשם שרות המבחן כי הם מגוייסים לעזרתו ואף מבינים את משמעות הפיקוח והאחריות הכרוכה בו. יחד עם זאת, מהשיחה עם אשתו של העורר עלה כי היא נוטה לגונן על בעלה, מתקשה לראות בעייתיות בהתנהלותו ובקשריו, ואף מעניקה לגיטימציה לשימוש בסמים. אביה, אינו מעורה ואינו מודע לבעייתיות באורח חייו העברייני של העורר. חברו של העורר מהווה אמנם דמות חיובית ותומכת בעורר, אך מהשיחה עמו עלה כי לא נחשף לחלקים הבעייתיים באורח חייו של העורר. נוכח זאת, העריך שרות המבחן כי המפקחים יתקשו להיות גורמי סמכות להתנהגותו של העורר ולהציב לו גבולות. לאור האמור, ונוכח התרשמותו של שרות המבחן מן העורר עצמו, נמנע שרות המבחן מלהמליץ על שחרורו לחלופת מעצר.

7.        בהחלטה מיום 13.12.2013 אימץ בית המשפט המחוזי את עמדתו של שרות המבחן וקבע כי אין בחלופות המוצעות בעניינו של העורר כדי לאיין את מסוכנותו. יחד עם זאת, הפנה בית המשפט את העורר לקבלת תסקיר משלים, על מנת לבדוק חלופות מעצר אחרות. בית המשפט התייחס לקשייו של העורר במעצרו, אולם ציין כי כעת הוא מצוי בהפרדה מעצורים אחרים, ומדברי רשויות הכלא עולה כי יש בידיהן הכלים לטפל בבעיית החיכוך האפשרי בין העורר לבין גורמים אחרים העלולים לסכנו בתוככי הכלא.

8.        בהתאם להוראת בית המשפט, הוכן תסקיר משלים בעניינו של העורר. בתסקיר זה נבחנו שתי חלופות מעצר נוספות: האחת בבית אמו של העורר, והשנייה בבית בת-דודתה של אשת העורר, שתיהן מתגוררות בחדרה. שרות המבחן התרשם כי המפקחות המוצעות מגויסות למען העורר, ואף מבינות את משמעות הפיקוח והדיווח במידה ויפר את תנאי המעצר. יחד עם זאת, ולאור האמור בתסקיר הקודם, הערכת שרות המבחן הייתה כי הסיכון להישנות התנהגות עוברת חוק הוא גבוה, נוכח האימפולסיביות המאפיינת את מעשיו של העורר וקשייו בהפעלת שיקול דעת ובחינת מעשיו. לכך מצטרף המשך התנהגותו על-פי דפוסי חשיבה עברייניים וכן גם העובדה כי אינו רואה בעייתיות כלשהי בשימושו בסמים. לאור זאת, סבר שרות המבחן כי אין בחלופת מעצר ביתית כדי להפחית את הסיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות בעתיד, ומשכך לא בא שרות המבחן בהמלצה על שחרורו של העורר ממעצר.

9.        נוכח המלצתו השלילית של שרות המבחן בתסקיר המשלים, הורה בית המשפט המחוזי ביום 21.01.2014 על המשך מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. מכאן הערר שלפני.

טענות הצדדים

10.      ב"כ העורר טוען כי חייו של העורר בבית המעצר נתונים בסכנה מתמדת, הנובעת מהיותו עד מדינה אשר חשף ארגוני פשיעה גדולים. בבית המעצר חווה העורר מספר אירועי אלימות על רקע זה; על גבו הודבק שלט שעליו נכתב "עד מדינה", ואת גבו שרטו באמצעות כלי חד. שרות המבחן התעלם מסכנת החיים בה נתון העורר במעצר, ובכך יש כדי להצדיק סטייה מהמלצתו. כתמיכה לדבריו הפנה ב"כ העורר להחלטתו של בית משפט זה (השופט ח' מלצר) בבש"פ 7133/13 מדינת ישראל נ' פלוני (23.10.2013) (להלן: עניין פלוני), בה שוחרר נאשם ל'מעצר בית', בין היתר, נוכח התעללות שעבר בבית הכלא. בנוסף על כך, טוען ב"כ העורר כי העורר שינה את אורחות חייו ומזה שנים שאינו מבצע עבירות. אמנם העורר מעד לכאורה בביצוע העבירות הנדונות, אולם מייד שיתף פעולה עם גורמי החקירה, השיב את הנשק ולקח אחריות על המעשה. עוד נטען כי בין הצדדים מתקיימים מגעים לקראת הסדר טיעון, במסגרתם תוקן כתב האישום וכי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתעלם מתיקון כתב האישום, אשר מפחית את הסכנה התיאורטית מפני העורר.

11.      ב"כ המדינה טענה מנגד כי אין כל הצדקה לסטות מהמלצתו השלילית של שרות המבחן. לדבריה, משיחה עם קצין המודיעין בבית המעצר עולה כי שרות בתי הסוהר ערוך ליתן מענה לעורר, וכי כרגע נמצא העורר בהפרדה באגף טעוני הגנה. הסדר טיעון טרם גובש, ומשכך אין בטיוטת התיקון של כתב האישום כדי להפחית דבר, בשלב זה, ממסוכנותו של העורר. כמו כן צוין כי הסדר הטיעון במתכונתו הנוכחית אינו מתייחס לעונש שיוטל על העורר, כאשר העבירות בהן הוא מואשם מחייבות מאסר לתקופה משמעותית.

דיון והכרעה

12.      למקרא נימוקי הערר, למשמע דברי ב"כ הצדדים בדיון, ולאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערר. מסוכנותו של העורר ניכרת, בעיקר נוכח עברו הפלילי המכביד; כאמור, העורר החל את מעורבותו בפלילים בגיל צעיר. בתקופת היותו קטין עמד לדין על עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממש, התפרצות למגורים, גניבה, החזקת נכס החשוד כגנוב והפרת הוראה חוקית, ניסיון כניסה למגורים, התפרצות, גניבה והסגת גבול פלילית. בתיקים אלה לא הורשע העורר, אך הוטל עליו, בין היתר, לשהות במעון נעול לשנתיים. בהמשך ריצה העורר שלוש תקופות מאסר בנות שנתיים, חצי שנה ושנה בגין הרשעתו בשלל עבירות הכוללות, בין היתר, סחר בסמים, גניבה, התפרצות, גניבה מרכב, פריצה לרכב, חבלה במזיד ברכב, כליאת שווא ושוד מזוין. עבר פלילי כה עשיר, גם אם נתעלם מתקופת הקטינות, בצירוף המעשים אשר על-פי הודעתו ביצע לכאורה לאחרונה, אינם מאפשרים לסטות מהמלצותיו השליליות, הברורות והנחרצות של שרות המבחן. מן העורר נשקפת סכנה רבה, אשר אין ב'מעצר בית' כדי לאיינה או אף להפחיתה באופן משמעותי.

13.      אשר לטענותיו של העורר בדבר ההתנכלויות שחווה בבית המעצר ועל חששו לחייו, סבורני כי שב"ס ערוך לטפל בכך. לעת הזאת נתון העורר בהפרדה. אין  בהתנכלויות הנטענות, חלקן אכן ארעו בפועל, כדי להצדיק את שחרורו של העורר ממעצר. כעולה ממסמך מאת קצין המודיעין בבית המעצר קישון, באשר לחלק מההתנכלויות להן טען, בחר העורר שלא להגיש תלונה. עניין פלוני, אשר אליו הפנה ב"כ העורר שונה מהעניין דנן, שכן באותו מקרה התרשם בית המשפט המחוזי כי חלופת המעצר שהוצעה היא ראויה ומאפשרת הפחתה משמעותית ממסוכנותו של הנאשם. בניגוד לכך, בעניין דנן קבע בית המשפט המחוזי, לאחר שהתרשם בעצמו ובאופן בלתי אמצעי מן המפקחים, כי החלופות שהוצעו אינן ראויות. כמסתבר, הצדדים נמצאים בשלב מתקדם לקראת גיבוש הסדר טיעון. נמסר על בקשה משותפת שתוגש לבית המשפט המחוזי להקדמת הדיון שקבוע לחודש אפריל על מנת להציג הסדר טיעון. נראה אפוא כי תקופת המעצר לא תהיה ארוכה.

14.      על יסוד האמור, מחמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן העורר, החלטתי לדחות את הערר.  

           ניתנה היום, י' באדר א' התשע"ד (10.2.2014).